מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי את הישראלי שבי, את הציוני שבי. לעומת זאת שנאתי את היהודי שבי, תפסתי את היהודי שבי כמתנשא, כמי שחושב את עצמו כמישהו נישא מעל כולם. לתימוכין השתמשתי במושגים מהתורה "ממלכת כהנים" "גוי קדוש" כיוהרה של מי שמתנהג כאילו הוא מעל הכלל (היום אני מבינה מושגים אלה כמי שתפקידו לשרת את הכלל). לא הבנתי איך עם שעבר את השואה, שואה שפרצה לפי הבנתי אז מתפיסה של גזע ארי שהוא מעל כולם המחליט להשמיד מהעולם גזע נחות כאילו היה מקק. לא הבנתי איך היהודי שבי יכול לחשוב שהוא טוב, נעלה מאחר.
נדחיתי מכל מה שהריח יהודי שהריח דת. קשרתי יהודי לדת וישראלי למשהו שהוא מעל הדת. לבית שגדלתי היה עניין עם האלוהות וגם את האלוהות שייכתי אז לדת וגם אותו דחיתי מחיי. אבי טען שאיבד את אלוהיו בשואה. הוא לא סלח לו מעולם על שנתן למשפחתו להירצח על אדמת פולין רווית הדם. (אני הבנתי בחושיי כילדה שהוא לא איבד לגמרי את אלוהיו, כי גם כעס הוא סוג של מגע). גם אמי איבדה יקרים לה בגרמניה של אז, אך היא לא כעסה על בורא עולם. נדמה לי שפחדה ממנו פחד רב. אני ירשתי מאבי את הכעס על אלוהי היהודים שהתגלגל בתוכי לשונא יהודים, ואמי לקחתי את הפחד מהלא נודע של האלוהים. את היהודי שבי קישרתי לדת, שדחתה אותי ממנה בכפיה הבלתי מתפשרת שלה. ערבוב דת ומדינה יצר בארץ מצב שדחייתי הייתה עצומה. בחלתי במפלגות הדתיות שלקחו את היותן לשון מאזניים שסוחטות את המדינה לקיצון בלתי מתפשר של דחיה.
בצורה מוזרה, הדחייה הזו הרחיקה אותי כילדה שגדלה בבית שהשואה נכחה גם מהאמפתיה לניצולי שואה. הייתה התרחקות מכל מה שהריח שואה ורצון להשתייך לישראלי החדש, לצבר החסון עם מכנסיים קצרים, סנדלים ובלורית זהובה. מהיהודי הגלותי, זה שהלך כצאן ועלה על רכבות שלקחו אותו למחנות השמדה.
רק כשבגרתי השלמתי עם אלוהיי ועם היהודי שבי. זה התרחש בשלבים. בשלב ראשון הפרדתי את הדת מהדתיים והצלחתי לראות את יופייה, אחר כך הפרדתי את אלוהיי מאלוהי הנקם, מהאלוהים שדורש חיצוניות והפכתיו לכוח על שעוסק במהות. כשהצלחתי להתחבר לדת ולאלוהות שבניתי בתוכי הבנתי שאני הייתי כאותו אנטישמי שראה חיצוניות אף ארוך, מרשרשים ביד מבלי לראות את המהות שעומדת במרכז. לכשבגרתי הבנתי שבתוכי דרו להם שניים בעת ובעונה אחת, אנטישמי שונא יהודים ואוהב יהודים שלא הכרתיו אך היה שם ורק חיכה לצאת ולפרוץ לעולם. אותו אוהב יהודי פשוט התחפש לאוהב ישראליות מבלי שהבין שהישראלי שבי נשען על יסודות היהודי שבי והיום דרים להם שניהם יחדיו זה לצד זה בתוך מהותי היהודית ישראלית.